עקרונות בסיסיים בנוירוביולוגיה בבניית קמפוס מודע טראומה

עקרונות בסיסיים בנוירוביולוגיה בבניית קמפוס מודע טראומה

בתקופה בה כולנו מתוחים עד הקצה, אנו עדים לשינויים בהתנהגות, בתפיסה וברגישות לסביבה בעצמינו או בסובבים אותנו. במצבי מתח וחרדה אנחנו מתוכנתים להגיב למה שנתפס כאיום גם אם הוא לא באמת כזה, ולאחר מכן מתקשים לחזור לאיזון. בתקופה זו במיוחד, היכולת שלנו לווסת ולשלוט בתגובות שלנו היא חיונית.

למה זה קורה? מה קורה במוח שלנו כשהסערה מוצתת? איך הבנה של תהליכים נוירוביולוגיים יכולה להחזיר את השליטה והוויסות? איך נוכל לסייע לסטודנטים במצב של טראומה מתמשכת, לייצר סביבת למידה מותאמת יותר?

יחידת ידע זו מחולקת לשלושה חלקים-

החלק הראשון סוקר מספר חלקים במוחנו, אלו שמפעילים אותנו במצבי לחץ ואלו שיכולים לעזור לנו להירגע.

החלק השני מתאר את ההתרחשות במוח שלנו ברגעי חרדה וכיצד מוחנו יכול לסייע לנו בהפחתת החרדה.

החלק האחרון מדבר על למידה במצב פחד וחרדה, וכיצד ניתן לסייע לתהליכי למידה במצבים אלו, באמצעות מודעות לטראומה.

שיעור קצר על חלקים חשובים במוח

האמיגדלה ונוירוני מראה -החיה הקדומה שבתוכנו

במרכז המוח מצויה האמיגדלה. האמיגדלה היא המתג שמפעיל שליחת קורטיזול או אדרנלין למערכות הגוף, ומכניסה אתת הגוף למצב "הילחם או ברח" (mode fight or flight) המנטרלת את מנגנוני החשיבה. האמיגדלה דורשת שנגן על עצמנו ועל אחרים מייד, והיא פועלת במהירות ובכך דוחקת את המודעות שלנו הצידה.

נוירוני מראה מאפשרים לנו, מבלי לחשוב, לחקות את הרגשות והתגובות של אנשים סביבנו כך שחרדה שמתחילה באמיגדלה של האחד עשויה להיות "מידבקת" ולחלחל לאנשים נוספים הנמצאים בקרבתו ויחקו מבלי דעת את תגובתיו.

קליפת המוח הקדם-מצחית  – הנווטת שמסייעת לנו לחזור ולקחת פיקוד

במהלך האבולוציה של המוח האנושי, החלק הקדמי של המוח גדל משמעותית ויחד איתו היכולת לקחת "צעד אחורה" ולגייס פרספקטיבה בכל הקשור לאיומים. קליפת המוח הקדם מצחית היא זו שאחראית על האינטליגנציה הרגשית שלנו, לה אנו זקוקים כדי להבין את עצמנו ואחרים.

קליפת המוח היא כלי חיוני בויסות ובעיבוד מידע רגשי. היא מעורבת בניטור תחושות הגוף החבויות שלנו (ובהן למשל הדופק שלנו) ומקושרת למודעות עצמית. עוד היא מאפשרת לנו לקבל החלטות על בסיס ניסיוננו הקודם והערכה של תוצאות אפשריות.

מה קורה במצבי חרדה ואיך חוזרים לשליטה?

מה קורה כשהאמיגדלה תופסת פיקוד?

כשאנחנו מצויים בלחץ או במצב מעורר חרדה, פעמים רבות האמיגדלה תופסת פיקוד במה שמכונה בספרות המקצועית “amygdala hijack”. מרגע זה, השליטה היא של מנגננוני ההישרדות. תהליכי החשיבה והוויסות מנוטרלים. בנוסף לכך, נוירוני המראה עשויים להיכנס גם הם לפעולה. חרדה של אדם אחד יכולה לחלחל לאנשים נוספים. אם למשל חבר משמעותי בקבוצה, כמו מנהלת או מרצה מצויים במצב בו האמיגדלה שלהם לקחה פיקוד, והם משדרים לחץ וחרדה לסביבתם, נוירוני המראה של הסובבים אותם עשויים לגרום לכך שהלחץ יזלוג גם אליהם, וכך תגובות חרדה לא נשארות בקרב בודדים, אלא הופכות מתפשטת לסביבה.

כיצד ניתן לקחת את הפיקוד בחזרה?  

לצד המנגנון הפרימיטיבי המכוון לתגובות הישרדותיות, התפתח בקליפת המוח הקדמית מנגנון הרגעה לתגובה ההישרדותית. מנגנון זה מבוסס על הערכה מחודשת של האיום שזיהתה האמיגדלה.  חלקים קדמיים במוח ותחושות הבטן מקדמות תהליכים רציונליים ורגשיים מורכבים גם במצב בו האמיגדלה מנסה לקחת את המושכות.

איך אנחנו יכולים להימנע מלאבד שליטה על הרגשות שלנו?

באמצעות קליפת המוח הקדמית אנחנו יכולים להשחיז את האינטליגנציה הרגשית ולהכיר טוב יותר את הרגשות. למשל, לתת שם לרגשות אותם אנו קולטים מהסביבה.

חשוב להכיר בכך שרגשות ותחושות מספקים לנו אינפורמציה חשובה. היכולת לקחת צעד אחורה, להסתכל מלמעלה, להסתמך על ניסיון העבר, ולהבין מהן האופציות העומדות לפנינו הם כלים חשובים שיסייעו לנו לחזור לחשיבה רציונלית ולא לאבד שליטה.

ולמה כל המידע הזה חשוב דוקא עכשיו?

החזרה ללימודים במצב של טראומה קולקטיבית וטראומה מתמשכת מעוררת מחשבה ודאגה על ההשפעה שיכולה להיות על תהליכי למידה. בעשורים האחרונים התפתח בארה"ב ובאירופה מודל של קמפוס מודע טראומה, קמפוס שמערכיו פועלים כדי לאפשר לסטודנטים שחוו או חווים אירועים טראומטיים, להשתלב ולהצליח בלימודים. כחלק מקמפוס מודע טראומה, חשוב להבין ת את הקשר בין האירועים וההתרחשויות, המנגנונים הנוירוביולוגיים ובין תהליכי למידה. אלו יכולים לסייע למרצים ולסטודנטים להתמודד טוב יותר עם המציאות.

 הוראה מודעת טראומה

המוח מושפע מעשרות גורמים סביבתיים ופנימיים המשפיעים על היכולת  להתרכז ולגלות מוטיבציה בלימודים. טראומה משנה את המוח ומשפיעה על היכולת ללמוד. חוויה של למידה במצב של חרדה מתמדת היא מתסכלת מאוד, משום שהמוח שלנו אינו פנוי ללמידה. במצבי פחד הסקרנות שלנו משותקת. במצבים אלו אנו נמנעים מלחקור ולהכיר דברים חדשים.

מחקרים בתחום הוראה מודעת טראומה מציעים כי מרצים יכירו כיצד תהליכי הלמידה מושפעים על המצב הנפשי של הסטודנטים שלהם ויינקטו במספר צעדים על מנת לשמר את השיעור כסביבה בטוחה. כצעד ראשון על המרצים להכיר בכך שביטחון רגשי הוא תנאי הכרחי ללמידה. על מרצים להכיר בכך שסטודנטים עם היסטוריה של טראומה הם פגיעים במיוחד לדמויות סמכות ולשחזור טראומות עבר, אם באמצעות משימה שעשויה להיות מעוררת עבורם, או באמצעות תכני השיעור. על מרצים לדעת כי הוראה מודעת טראומה כוללת הכרות עם גורמי המקצוע הרלוונטיים בקמפוס והפנייה רגישה של הסטודנטים אליהם במידת הצורך.

צפייה בסרטון מעורר בשיעור, או שפה תקיפה של המרצה, אפילו המחשבה לענות על שאלה שהמרצה שאל, כולם עלולים לעורר את האמיגדלה ולהחזיר את הסטודנט למצב של מגננה ראשונית ומבלי יכולת לקלוט ולעבד מידע.  סטודנט המצוי במצב של חרדה, שמחשבתו נתונה לטראומה קודמת, דרוך יותר. הוא מודע יותר לאותות לא מילוליים כמו טון הקול, תנוחת גוף והבעות פנים. הוא עשוי גם לפרש סימנים אלו באופן שגוי בשל דריכות יתר. כתוצאה מכך, יכולתו להתרכז בדברי המרצה קטנה משמעותית מאשר במצב של רגיעה.

גם שליפה של מידע במצב חרדה היא מורכבת. אנחנו מכירים מצבים כחרדת בחינות, בהם אנו מתקשים בפתרון בעיות, אפילו כאלה שבמצב רגוע נפתור בקלות. במצבים של גירוי גבוה, מערכות החשיבה הרציונלית וגם זו היצירתית, החיוניות לפתרון בעיות לא נגישות בקלות, וכך אפילו אם המידע "אוחסן" כהלכה אצל הסטודנט, ייתכן שהוא לא יהיה נגיש במצב של חרדה.

כדי לעודד למידה, יש להפוך את סביבת הלימודים לבטוחה. בין היתר על ידי הפיכתה לסביבה מובנית וצפויה. מרצה יכול להפוך את השיעור שלו לסביבה בטוחה באמצעות חזרה על מסרים מרגיעים (כגון היכן מצוי המרחב המוגן, או מתי צפויה ההפסקה) ובאמצעות הבהרה מלאה של משימות ודרישות הקורס. מחשבה על תכני השיעור ואופן העברת המסרים הם צעדים חשובים לתחושת ביטחון בכיתה. הוראה המעודדת דיונים סוערים או עימותים, עשויה לגרום לשחזור של טראומה ופחות מומלצת.

ד"ר אביטל קאי צדוק וד"ר שירה פגורק-אשל מהמחלקה לעבודה סוציאלית במרכז האקדמי רופין סיכמו את שבעת העקרונות לקמפוס מודע טראומה, לטובת יצירת סביבת למידה מיטיבה עבור סטודנטים במציאות טראומטית-

1. ביטחון: יצירת סביבה המכבדת ומקבלת את כל המשתתפים במרחב ומסייעת להם להרגיש בטוחים גם ובמיוחד כאשר הם טועים.
2. אמון ושקיפות: ציפיות הקורס ברורות, עקביות, גבולות מותאמים (ציפיות ברורות מהקורס, נורמות התנהגות ונהלים ברורים).
3. תמיכה וקשר: יצירת קשר, תיווך למשאבי תמיכה, קידום תחושת שייכות.
4. הדדיות ושיתוף פעולה: יצירת ברית, הזדמנויות לחלוק בכוח ובקבלת החלטות.
5. מתן קול ובחירה: יצירת הזדמנויות להישמע, לבחור, ליצור תחושת יכולת.
6. צדק חברתי: מודעות ליחסי כוח ולפריווילגיות, כבוד לשונות של חוויות וזהויות.
7. חוסן וצמיחה: זיהוי כוחות וחוסן ומתן משוב המעודד גדילה.

מקורות

Bruno, H. E., (2011), The Neurobiology of Emotional Intelligence-Using Our Brain to Stay Cool under Pressure, hollyelissabruno.com.

Carello, J., Butler, L. (2014), Potentially Perilous Pedagogies: Teaching Trauma Is Not the Same as Trauma-Informed Teaching, Journal of Trauma & Dissociation, 15, 2.

Perry, B. D. (2006). Fear and learning: Trauma-related factors in the adult education process. New Directions for Adult and Continuing Education, 110, 21.

ארגז, א. (2019). המוח החברתי-רגשי בכיתה והשלכותיו לגבי מיינדפלולנס בחינוך. גילוי דעת כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות 15, 13-40