טילי קולין – מתנדבת למען הנוער

תפסנו את טילי קולין, מתנדבת בצהלה כבר 11 שנים לראיון אישי כדי להבין ממנה על ההתנדבות, על הצעירים וההשפעה של תכנית צהלה.

צהלה היא תוכנית חונכות ייחודית בה מתנדבים ומתנדבות מובילים קבוצות של בני ובנות נוער בסיכון. כל מתנדב ומתנדבת נפגשים אחת לשבוע במשך שלוש שנים ברציפות עם הקבוצה שאותה הם חונכים ובונים עימם קשר מתמשך באמצעות שיחות אישיות וקבוצתיות, פעילויות וימי שיא משותפים.

אז טילי, ספרי לי קצת על עצמך..

במשך 20 שנה שירתי בחיל האוויר בתפקידים ובבסיסים שונים. עסקתי בתפקידי פיקוד בתחומי משאבי אנוש ארגון ותפעול, השתחררתי בדרגת סגן אלוף. עם הפרישה ו"קיפול המדים" זכיתי במכרז והפכתי להיות סמנכ"ל עיריית רעננה למנהל ומשאבי אנוש עם אלפי עובדים והפקת אירועים. בכל שלב בחיי היה לי חשוב לשלב את נושא התרומה לקהילה, אם בגיוס עזרה למועדני עיוורים ואם בשיפוץ בתים לכאלה שנזקקו לכך.

איך הכרת בעצם את תוכנית צהלה?

זה התחיל בכך שפגשתי את תא"ל במיל' רן פקר ז"ל שפרש מהצבא ונכנס לעולם העסקי. הוא סיפר על התנדבותו בתיכון עירוני ז' ביפו וקרא לעוד אנשי חיל האוויר שפרשו להצטרף אליו לעשייה. כך לאט לאט הפך הגרעין לתכנית מכובדת שקרויה באופן טבעי "צהלה". עוד במהלך השירות הצבאי הבטחתי לעצמי שכאשר אתפנה מעט אצטרף לפעילות ואכן כשפרשתי מתפקידי בעיריית רעננה התייצבתי. לפני כחצי שנה סגרתי עשור בתיכון מטרו ווסט ברעננה.

עם אילו חניכים את עובדת?

החניכים שלי הם הכיתות של החינוך המיוחד, אלו חניכים שמגיעים מכל האזור, גם מערים סמוכות בשביל ללמוד בתיכון. מדובר בילדים עם בעיות קשב וריכוז ובעיות התנהגות שמתקשים מאוד להתרכז בלימודים. האתגר הוא לא קטן. לחניכים מובהר מההתחלה כי אין מחויבות להיות בכיתה בזמן הפעילות. ולכן צריך משהו שיגרום להם לרצות להישאר. אני מתחילה ללוות את החניכים בכיתה י' וממשיכה איתם במשך שלוש שנים עד שהם מסיימים את התיכון ומתגייסים לצה"ל.

ומה קורה שם במשך הזמן?

אני קוראת לזה "טיפטוף סיני" אנחנו פותחים איתם את הצוהר לעולם כי לצערי הם מגיעים עם ידע דל מאוד. בשביל לשבת ולהתרכז הם זקוקים לפעמים לעזרים חיצוניים. אנחנו מתחילים ממש מהיסוד, מהערכים הבסיסיים, ממה זה בכלל להיות בן אדם, לכבד את האחר, לעזור לחלש. ממש להתחיל מהשורש. בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שבתום שלוש השנים החניכים שלא רצו בכלל להתגייס מתעקשים ללכת לשירות משמעותי. כמובן שכל הזמן אני מדברת איתם על המדינה ועל השייכות שלנו ועד כמה היא חשובה לנו. אני מדברת איתם על מה שקורה בעולם, לדוגמא מלחמת רוסיה אוקראינה, על כך שגם היום אנשים ממשיכים להרוג אחד את השני ועל כך שלנו כבני אדם יש מה לעשות עם זה.

בעצם את מחזקת את הקשר שלהם לארץ

כן, בין כל הדברים אני עוזרת להם להבין למה אנחנו פה. וכמובן שאנחנו מדברים המון על השירות, על המשמעות ועל הקושי שהוא מביא. על כך שהמסגרת הצבאית דורשת משמעת ברזל וצייתנות אבל המטרה היא טובה ואם אנחנו כבר עושים שירות נעשה אותו בצורה שנצא גם תורמים אבל גם נתרמים. יש לנו גם פעילויות שונות מחוץ למסגרת בית הספר שבהן אנחנו נוסעים למקומות שונים להעשיר את הידע. אני מביאה גם מרצים שונים מבחוץ בנושאי הכנה לגיוס בי"א וי"ב. אנחנו מציינים אירועים משמעותיים כמו יום השואה ויום העצמאות, כמובן עם המון קשר למדינה.

ומה קורה אחרי התיכון?

הם מתגייסים, וכולם מתגייסים שזה הישג אדיר. למעט חניכים עם בעיות רפואיות- שהם הולכים להתנדב, חלקם גם הולכים למכינות שזה גם הישג בפני עצמו. ורובם הולכים לשירות משמעותי. אנחנו מלווים אותם בעצמינו אל לשכת הגיוס. כל אחד שמתגייס- אני שם איתו שזה מחזה מאוד יפה בעיניי וההורים מאוד מעריכים את הליווי. בקורונה זה הופסק אבל עכשיו מחדשים שוב את הליווי. עוד משהו שאני עושה איתם קבוע בסוף שנה של כיתה י"ב, אני מארחת אותם אצלי בבית למפגש תוכן קליל. ההזמנה הזאת כ"כ משמעותית להם. הם נפעמים מעצם ההזמנה ולא מפסיקים לדבר עליה.

וזה אחרי שלוש שנים שליווית אותם?

כן זה אחרי דרך ארוכה שעשינו יחד. וזה באמת נחת גדול. החניכים האלה פשוט מזדקפים. אנחנו מתחילים כשהם אבודים ולראות אותם בסוף שלוש השנים האלו זה מפעים. כמובן שמעורבים עוד כוחות בסיפור אבל אני כמתנדבת צהלה חושבת שאנחנו עושים שם עבודת קודש ממש.

את אומרת שההשתתפות בתכנית היא מרצונם, אף אחד לא מוכרח להישאר

לגמרי זאת בחירה שלהם. ויותר מזה הרכזת אומרת לי שיש ילדים שיגיעו לשיעור שלי אבל לשאר השיעורים לא יגיעו. השיעור שלי חשוב להם.

וואו. ואת מרגישה באמת את ההשפעה של הליווי והפעילות שלך?

אני באמת מאמינה שאנחנו צריכים להיות שם בשבילם. הם חלק מאיתנו וחשוב שנעזור להם עוד במקומות שאפשר לעזור ולהשפיע. התיכון והצבא אלו צמתים משמעותיים מאוד בחייו של הצעיר שבהם יש לנו השפעה. הם נכנסים א ויוצאים ב. אני גם דוחפת אותם לקורסים ואפילו קורסי מנהיגות ומסבירה להם שמה שהם מקבלים שם הם לא יוכלו לקבל בשום מקום. גם ההתנדבות בעיניי היא מתנה. וזאת באמת עבודת קודש.

כשסיימתי את ה10 שנים אמרתי לרכזת: "כל מורה אחרי שבע שנים מקבלת שבתון אולי אני אצא להפסקה?" (צוחקת) כמובן שלא נתנו לי אבל עשו לי מסיבה כל כך גדולה ומרגשת. ואני ממשיכה איתם זאת השנה ה11. כל יום שלישי מוקדש להם ועושים עבודה מדהימה יחד.

שתפי אותנו קצת בסיפורים שתפסו אותך.

יש לי ילדה שהייתה לה בעיה רפואית, ילדה מקסימה שנאבקת להתגייס ואני עוזרת לה להגיע לאן שהיא רוצה. היא חניכה מצטיינת של צהלה ואני בקשר טוב איתה. היא רוצה להיות לוחמת בעוקץ ואני מלווה אותה צעד אחרי צעד עד לסוף הטוב.

יש עוד חניכה שלא גייסו אותה בגלל נתונים חלשים. נכנסתי לעזור ובזכות הקשרים הטובים שיש לתכנית צהלה עם יחידת "מיטב" היא גויסה. קשה לה אבל אני עוזרת לה והיא שם עדיין.

במהלך השירות אני שומרת איתם על קשר כמה שניתן. הם יודעים שאני ברקע.

עוד סיפור הוא על בחור מקסים בשם יואב, הוא כתב לי  שאומנם הגיע לתפקיד של שירות משמעותי אבל עדיין לא הרגיש שהוא מסופק ואם אפשר לעזור לו לעבור לשריון. הפכתי את הצבא והוא עבר לשריון. הוא סיים עכשיו שירות והתקשר להודות על כל הדרך. ויותר מזה כשסיפר לי שהוא רוצה להיות עכשיו מאבטח עזרתי לו ליצור קשר עם הבן שלי שמבין בזה כדי שיעזור לו וככה סגרנו מעגל מקסים.

ולמה את מתנדבת בצהלה?

אני עושה את זה כי אני מאמינה בזה. עצם הסיפוק שאני מבוגרת משמעותית עבורם ומביאה את אותם ליעד זה אדיר, אין הצלחה גדולה מזו. לקחת ילד שבפוטנציאל שלו היה לשבת על גדרות ולהפוך אותו לחייל מצטיין זה הסיפוק הכי גדול שיש.

תודה גדולה לטילי ולמתנדבי ומתנדבות צהלה!